בעלי מקלל אותי – איך להתנהל מול בן זוג שפוגע?

 

יש לנו נטייה לחשוב שאי אפשר להתמודד עם בעל מקלל, שזה מצב נתון, סלע שאי אפשר להזיזו ממקומו. אז יש לי חדשות מרעישות – ברור שאפשר. 

איך מזיזים סלע עקשן ממקומו? האדמה מתחילה לזוז, וכאשר האדמה זזה מיקומו משתנה בהתאם. אנחנו אדמה שכל תנועה פנימית שלנו יכולה לשנות את מיקומו של הסלע העקשן ביותר. 

 

קללות זה לא משהו לדפדף אותו ולהתעלם ממנו בתקווה שיום אחד זה יעלם. יש כאן נורית אזהרה, וממש כמו ברכב שמתריע בנורית כאשר אין מספיק שמן, ככה גם יש כאן התראה באדום בוהק. יש מצבים שאי אפשר להתעלם יותר. 

 

אנחנו יוצאים למסע לענות על מספר שאלות בכל מה שקשור לבן זוג מקלל, שאלה ראשונה שעולה, ממה זה נובע הקללות? מה המקור לתופעה הזו? ואיך להתמודד עם בן/ת זוג מקלל? 

למה בן זוג שאמור לאהוב יקלל? מה יש לו להשיג מזה, כדי לענות על השאלה, נחזור אחורה לימי בית ספר, למה אנחנו השתמשנו באלימות וקללות? למה צריך את זה בכלל? 

זה אותו מקום בתוכנו שהרגשנו חסרי אונים, כל כך חסרי אונים, שאלימות מילולית הייתה האופציה היחידה שלנו לזעוק לעזרה, כי משהו בתוכנו שחווה כאב. כאב לא מודע, כאב עמוק כל כך שלא היה לנו את הכלים להתמודד איתו. 

 

אז מתוך החוסר אונים הזה, נוצר עומס עלינו, זו נקודה שאנחנו כל כך טעונים רגשית שקללות זה הדרך שלנו לבקש עזרה. כאשר אנחנו במצב הזה מה היחס שלנו לצומח, לחי, לדומם, פתאום שוברים חלון, כוס, דופקים חזק על השולחן, נוהגים עם הגוף שלנו באגרסיביות. יש לנו אי יכולת להכיל את הרגשות, אנחנו לא יודעים כיצד לתעל ולנהל אותם וזה מביא לכל כך הרבה תסכול שרק הולך ומצטבר. 

 

חיים בזוגיות יכולה להציף המון אתגרים, פצעים מהעבר, נקודות תורפה, שברגע שבן הזוג משקף לנו אותם אנחנו יכולים כל כך לכאוב ולהיות חסרי אונים שקללות זה הדגל האדום שלנו. זה אותו ילד חסר אונים שלא יודע דרך אחרת, כזה שנוהג באלימות מילולית מתוך מקום שהוא מרגיש אילם להביע את הכאב שלו. 

 

בן זוג מקלל הוא בן זוג שקורא לעזרה, שמבקש נראות למצוקה שלו. בן זוג שמדבר לא יפה הוא בן זוג חסר אונים, הוא חווה כאב כל כך גדול, לא מודע, ומתרגם את הכאב הזה באדם הקרוב לו ביותר, בן הזוג. דומה לילד שחווה רעב ולא יודע לתרגם את המצוקה שלו לאכול, אז כל דבר קטן מתסיס אותו ומסתיים בבכי תמרורים על הרצפה. 

אנחנו לא יודעים לפרש נכון מה עובר עלינו, ואנחנו מתרגמים את זה בצורה שגויה, כל כך שגויה שמביא אותנו להשתמש בקללות כמזור לכאב. רק שאנחנו מעצימים את הכאב, כי עכשיו חוסר האונים הפך להיות מוכפל, יש תחושה שאין שליטה בלשון, והכל משתלח על בן הזוג שאויב הגדול ביותר שלך. 

כאן זו נקודת ההתעוררות, נקודת תפנית. 

 

בן זוג שמשתמש בקללות ואלימות מילולית מבקש מזור לחוסר אונים בתוכו. זה יכול להיות חיסרון כלשהו שהוא מתמודד איתו, כלכלי, בריאותי, זוגי, ציפיות וחלומות שהתנפצו ואין את הכלים המתאימים להכיל את החוסר אונים.  

העולם ההפוך 

בן זוג מקלל לא מקלל בחלל ריק, הוא מקלל את האדם הקרוב לו ביותר, כאשר זה פוגש לב של אדם אחר, הקללות האלו מקבלות משמעות אמיתית, יש כאן לב שומע שיכול לקחת את הדברים מאוד ללב ולהיסגר, וכאן מהנקודה הזו דברים מסתבכים. הקללות לא רק שלא היו פיתרון לכלום אלא רק מייצרות התחפרות בבוץ עמוק יותר. נוצר כאן אפקט הדומינו, וככה החלקים בתמונה כולה מתחילים להסתבך, הילדים, האישה, העבודה, הסביבה, הכל מפויח מקללות. 

בעלי מקלל אותי ליד הילדים 

אז ממש כמו שאחרי פצצה גרעינית יש נשורת, שמשפיעה על כל הסביבה, העצים, החי, הצומח, ככה גם סביבה שיש בה קללות, היא מרעילה את הילדים, את השכנים, את כל הסביבה של בני הזוג. 

חשוב מאוד במידה והילדים נחשפו לזה, לכנס אותם ביחד ולחוד ולהסביר להם שכרגע בן הזוג עובר כאב מאוד גדול וזו דרך ההתמודדות שלו ויש דרכי התמודדות אחרות יעילות הרבה יותר. חשוב מאוד לגעת בזה ברגעי המשבר בזוגיות, כי אחרת הילד הולך ונסגר עם זה וחלק מאשימים את עצמם בהתנהגויות של ההורים, צריך כאן רגישות מאוד גדולה לדעת איך לנתב את המצב שהילדים יסירו אשמה מהם וילמדו לתעל את זה לדברים מועילים. 

 

מה עושים נגד בעל מקלל, כיצד מתמודדים עם בן זוג מקלל? 

 

אומנות הצבת גבולות 

 

חלק א' – התנהלות בזמן הסערה

אבל כמו ילד שלוקח טושים ומצייר על הקירות בבית, יש כאן איזה אקט של ניתוב, לוקחים דף נייר ומאפשרים לו להמשיך לצייר ומסבירים לו שהקיר לא נועד לצייר עליו ציורים. 

ככה גם אנחנו צריכים ללמוד לנתב את האלימות המילולית של בן הזוג. כמו ילד רעב שבוכה על איזה צעצוע שהתפרק, ומזכירים לו שהוא רעב ולא נותנים משקל לצעצוע, הצעצוע הוא רק הסימפטום. 

הקללות הם רק הסימפטום, הציורים על הקיר הם רק הסימפטום, יש כאן שורש. השורש זה הרעב, השורש זה הדחף ליצור, השורש זה חוסר האונים. אז אנחנו מזכירים לו אתה כועס על משהו אחר, אתה לא מקלל כי סגרתי את הטלוויזיה, או בגלל שלא השארתי לך אוכל במקרר, אתה כועס כי חסר לך משהו. תשקול את המילים, כי בסוף אתה מתחרט על זה. ואין מצב שהוא לא מתחרט כי אחרי שהכול נגמר והשיירה עוברת, יש משהו שנשאר מאוד מובס ועצוב שם. והחרטה אמיתית, אבל בלי תהליך של מודעות זה יחזור על עצמו במחזוריות של הכאב פשוט. 

 

חלק ב' – התנהלות אחרי הסערה 

חשוב ממש סמוך לאירוע אבל לא בשיאה, לקחת את בן הזוג ולשתף איפה זה פגש אתכם, לא בצורה של ביקורת, רק שיתוף כנה איפה הדברים שנאמרו פגשו אתכם. שיתוף כנה, אינטימי, ללא האשמות ונקמה, נקי מכל הדרמות, שיתוף כנה מהלב. זה בהתחלה לא יגע, אבל זה יחלחל עמוק עמוק פנימה, הרבה פעולות קטנות שעושים אותם נכון מביאות לתוצאות מרחיקות לכת. 

 

הכלה, להקשיב לניגון ולא למילים? 

מילים יכולות לתת חייים ממש, כל מילה, כל אות היא חלון לאינסוף. 

בספר משלי יח כא כתוב "מוות וחיים ביד הלשון ואהביה יאכל פריה", ממש כמו שמילים יכולות לתת למישהו חיים ככה גם מילים יכולות להחריב את העולם. 

מאחורי המילים יש ניגון, לכל אדם, יש ניגון, כמו שלכינור, פסנתר יש ניגון ייחודי, כך גם לנו. אנחנו יכולים לשמוע את התוכן המילולי ולהצמד אליו או לשמוע מהלב את המנגינה מאחורי התוכן. אנחנו נוטים להיתפס במילים ולא במשמעויות העמוקות יותר, מתחת לכל הקללות, יש בקשה לאהבה, בקשה לנראות, אין לנו מה להזין את הלופ הזה בלקלל חזרה, אין לנו מה להזין את זה בהתנגדויות, בכעס, בתסכולים כי זה יוצר עוד מאותו דבר. אנחנו צריכים ללמוד לשבור את התבניות, את ההרגלים שלנו, אנחנו צריכים ללמוד, להעמיק, לבחון מחדש, לעבור תהליך רגשי עמוק. 

 

תמונת מראה

בן הזוג זה הבבועה במראה של עצמך, זאת אומרת, גם כאשר הוא בשיא הקללות והכעס, יש כאן נטייה מאוד ברורה וטבעית להפריד את בן הזוג מאיתנו, ולשים אותו בתבניות מאוד נוקשות. 

התבניות האלו זה הכלא התודעתי שאנחנו שמים את בן הזוג ואותנו. אנחנו צריכים בנקודה זו המון בגרות והתפתחות רוחנית. לראות את מעשיו ולהבין את הכאב שלו, זה לא אומר להסכים למעשים, זה אומר להבין, המשמעות של הבנה זה מאוד עמוק, זה להבין שזה חלק מהמסע הזוגי שלכם, שזה חלק מהלמידה שלך, זה דורש גדלות ממש להצליח להכיל בן זוג מקלל ולהמשיך להקרין אהבה כלפיו. 

לא רק כאקט חיצוני אלא יותר כאקט פנימי. זה המקום שבו שניכם באמת נפגשים. זה להסתכל עליו בשעת שיא הכעס והקללות ולהגיד זה לא באמת הוא, הוא לא הבנאדם הזה, ואנחנו לא הולכים לאיבוד פה, אנחנו נזכרים במי הוא באמת. 

יש נטיה לחשוב שדווקא הוא האמיתי התגלה דווקא שהוא מקלל, אבל ההפך הוא הנכון, זה הפיצול בין הגוף והנשמה, אנחנו דואלים כאן, ואנחנו צריכים לתת תוקף לצד הנשמתי שלנו, זה כמו לראות מפלצת, ולא להתרגש מהדרמה שהיא יוצרת סביבה, אלא לראות פתאום, באמצע כל הבלאגן, את העיניים היפות שלה. צריך פה להפעיל יצירתיות על ויש כאן עניינים עמוקים מאוד של להתחבר לאחדות, ותנועות תודעתיות שבן הזוג צריך לעשות. 

 

לסיכום, 

 

אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בתוך מערכת יחסים שיש בה אלימות רגשית, מילולית, קללות, הקנטות. זה מסוג הדברים שיכולים להחריב את הזוגיות ולהפוך אותה לזוגיות הרסנית, יש המון פגיעה רגשית, תסכול, חוסר אונים, אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בנתיב התנגשות אחד בשני. 

להמשיך לשפוט את בן הזוג לא באמת מקדם את התכלית של הזוגיות, זה יוצר זוגיות מחלישה, ומייצר עוד ועוד תבניות ומקבע את הזוגיות ללופ. על מנת לצאת מהלופ הזה אנחנו צריכים לצאת מהקופסא בדרך ההתנהלות שלנו. היכולת שלנו להרגיש את הניגון של האדם ולאו דווקא להסתנוור מהקללות, היכולת שלנו לזהות את החוסר האונים להבחין בקריאה לעזרה, היכולת שלנו להתנהל ממקום אחר לגמרי מאשר התגובה האוטומטית, 

 מאפשרת לנו עוד צעד פנימה למערכת יחסים עמוקה יותר עם עצמנו ועם בן הזוג. 

רוצה לגרום לקללות ולפגיעות להפסיק?

השאירי פרטים כאן וקבעי פגישת ייעוץ קצרה וממוקדת בכדי לפתור את בעיית הבעל המקלל