הרגשה שהחיים קשים, עצובים, שאנחנו במרדף אחרי עצמנו, עם פחד ענק להיכשל ביעדים שהצבנו לעצמנו, רגשות אשמה וכעס עצמי על כל טעות בדרך, מחשבות טורדניות, חוסר שקט וחוסר סיפוק תמידי, הם רק חלק מהדברים איתם צריכים להתמודד מי שמחזיק במידה שך פרפקציוניזם.
הבאנו לכם כאן את המדריך המלא לתופעה ומה אפשר לעשות כדי לנצל אותה בכיוון הנכון:
מה זה פרפקציוניזם?
פרפקציוניזם מוגדר כהפרעת אישיות, שאכן שמו כן הוא, מנגנון שמפריע לאישיות שלנו. מפריע לנו להיות מי שאנחנו בנחת ובשלוות נפש, לעשות טעויות וללמוד מהם, לראות את הדברים בצורה עגולה שלמה ולא מושלמת.
בכולנו יש את הצד שרוצה להצליח ולהוציא מעצמו את המקסימום. הוא כשלעצמו צד בריא וטוב. השאלה היא מהי הדרך שאנחנו מאמינים שבעזרתה נגיע לשם?
כאשר אנחנו עם ראייה נוקשה וכללים פנימיים בלתי מתפשרים נוצרת בתוכנו ראייה פרפקציוניסטית הכוללת בתוכה הרבה היבטים וזוויות מכאיבות, מה שהופך את הדרך שלנו למייסרת ופחות יעילה.
למרבה האירוניה דווקא אנשים פרפקציוניסטים נוטים לבינוניות. הדרישה שלנו מעצמנו כל כך גבוהה שתחושת הכישלון כתוצאה מכך מקשה עלינו להתקדם ולהצליח.
בגלל המנגנון הפרפקציוניסטי אנחנו מבזבזים המון אנרגיה בהלקאה עצמית מאשר להתפתח ולהגיע למטרה קטנה ברת השגה המובילה לעוד מטרה קטנה ברת השגה המובילה בסופו של דבר להצלחה.
מטרתנו מול הפרעת הפקפקציוניזם היא להתעורר לדרך בה בחרנו, לשאול שאלות, להבין למה אנחנו כל כך קשים עם עצמנו, איפה אפשר להכניס יותר חמלה, יותר רכות ובעיקר איפה אפשר לשחרר את הראייה הקיצונית של הדברים לראייה יותר מציאותית.
סימנים לפרפקציוניזם:
אלו הם התסמינים הנפוצים לאנשים שמתמודדים עם פרפקציוניזם:
- חרדה
- תחושת כישלון יומיומית
- דיכאון
- פחד עוצמתי מלעשות טעויות
- כעס עצמי
- הרס עצמי
- בדידות
- עצבות ביננו לבין עצמנו
- תחושת פספוס
- אשמה תמידית
- ריצוי אחרים על מנת לקבל אהבה
- מחשבה נסתרת שאני יותר טוב מאחרים
- לחץ
- הפרעות אכילה
- שליטה
- נטייה להכל או כלום
- דחיינות
שלושה שלבים עיקריים לשינוי תפיסה פרקפקציונסטי:
צעד 1- עבודה מנטלית: להציב מטרות שהן ניתנות להשגה
אצלנו הפרפקציוניסטים ישנו קול מאחורי האוזן שמלחיץ אותנו, מטלטל אותנו, אומר לנו שאם לא נפעל בצורה כזו או אחרת תהיה תוצאה נוראית ובלי לשים לב אנחנו מונעים מאותו קול שגורם לנו לתחושה של פחד, אשמה, כישלון וייסורים.
אותו קול, שאנחנו כבר שונאים בעצמנו, הדורש מאיתנו כל כך הרבה מעבר למה שאנחנו מסוגלים לתת, הוא קול שמטרתו היא לדאוג לנו בסופו של דבר. מתוך דאגה שנצליח באותה המשימה שהגדרנו לעצמנו, הוא מלחיץ אותנו ומעורר אותנו למתרחש.
אותו קול פנימי תוכנת על ידינו כאשר הצבנו לעצמנו מטרה מסויימת בשלב מוקדם או מאוחר של חיינו,
לכן כאשר אנחנו מזהים התנהגות פרפקציוניסטית אנחנו צריכים לשאול את עצמנו- מה המטרה שהצבתי לעצמי?
צריך לראות שפרפקציוניזם מתבטא בעיקר במטרות לא הגיוניות שאנחנו מציבים לעצמנו, לרב באופן בלתי מודע.
מטרות אלה הן מטרות שלא באמת ניתן להשיג אותן, מטרה לא הגיונית היא כל מטרה שלוקחת שליטה על אנשים או סיטואציות, כמו לדוגמא: "באחריותי שאנשים סביבי יהיו שמחים". מטרה כזאת לא הגיונית ומציאותית בגלל שאין לנו באמת שליטה על מצב הרוח והרגשות של אנשים אחרים. מתוך כך נוצרים כללים פנימיים נוקשים המובילים אותנו להתנהגות פרפקציוניסטית.
לדוגמא: כדי שאנשים סביבי יהיו שמחים אני חייב/ת לרצות אותם באופן מוחלט.
רב הכללים הפנימיים יביאו אותנו לדרישות מעצמנו שמתחילות ב"חייב" או "צריך". דרישות אלה יכולים להביא אותנו להתשה מוחלטת ולתחושת אשמה תמידית כי לעולם לא נוכל לעמוד בהם באופן מוחלט.
כחלק מהמטרות והציפיות הבלתי מתפשרות שאנחנו מציבים לעצמנו קורה שאנחנו דוחים הרבה דברים כי אין בכוחותנו לתת את הכל על מנת להשיג את אותה מטרה ויוצא שאנחנו בורחים, מדחיקים, דוחים ומעדיפים לא להתמודד בכלל.
כאשר אנחנו מתעוררים למנגנון הפרפקציוניסטי שמפעיל אותנו מאחורי הקלעים אנחנו יכולים להתחיל להטיל בו ספק ולבחור באופן מודע מטרות שכן ניתנות להשגה, מטרות שבונות אותנו לאורך זמן עם מניעים גמישים ומציאותיים.
צעד 2- עבודה ריגשית: אהבה עצמית
עוד זווית חשובה שצריך לראות, שאנחנו כאנשים עם נטייה לפרפקציוניזם נוטים להעניש את עצמנו, גם באופן בלתי מודע, על טעויות או דברים לא ערכיים שעשינו בעבר. אנחנו נוטים לשייך את הערך העצמי שלנו בהשגת המטרות שהצבנו לעצמנו וכאשר אנחנו לא מגיעים אל אותן מטרות אנחנו מאמצים את ההתנהגות הפרפקציוניסטית כחלק מהרס עצמי והענשה עצמית.
מנגנון ההרס העצמי הוא נושא אינדיבידואלי הדורש מאיתנו לשאול את עצמנו שאלות עמוקות ולענות תשובות כנות לגבי היחס שלנו לעצמנו, איפה אנחנו לא אוהבים ומקבלים את עצמנו ולמה, האם מתישהו בחיים האמנו שמגיע לנו עונש על דברים כאלו או אחרים וכו'.
בעזרת עבודה רגשית אפשר לגעת באותם מקומות עמוקים, להביא לשם נוכחות, הקשבה ואהבה.
צעד 3- עבודה פיזית: להסכים להראות חולשה לסובבים אותנו
אחת המטרות הקולקטיביות המאפיינות אותנו הפרפקציוניסטים, היא להיות חזקים, להפגין עוצמה וביטחון ולעשות את הדברים בעצמנו. בד"כ המנגנון הוא שכאשר אנחנו חווים כאב כלשהו אנחנו נאטמים לסביבה ו"שורדים" בעצמנו את הסיטואציה. אם זה מעלה בנו תחושות קשות אנחנו נתמודד איתן לבד ובכוחות עצמנו כי אף אחד לא באמת יכול להבין או לעזור.
צריך להסתכל על הבחירה הלא מודעת הזאת ולראות שזאת בחירה קשה ובודדה.
מנגנון החיים בא ללמד אותנו אחדות ו"אהבת לרעך כמוך" ואת השיעור הכל כך חשוב הזה לא נלמד אם לא נסכים להראות חולשה. דווקא במקומות הכי כואבים שלנו נלמד לבקש חיבוק, הקשבה מאדם קרוב ולהניח את הראש שלנו על כתף אוהבת. נלמד להביא את כל הצדדים המבולבלים, הקטנים וחסרי האונים שלנו לקדמת הבמה ולקבל תמיכה חיצונית באותן המקומות.
כאשר אנחנו לא מאפשרים לעצמנו להראות חולשות ולהתמך באנשים סביבנו הם מאבדים את הערך שלהם כחברים/ בני זוג שלנו ולבסוף אין בהם שום צורך או ערך. לכן יש הרבה מצבים בו אנשים פרפקציוניסטים מוצאים את עצמם לבד או בזוגיות לא מאושרת.
להראות חולשה זו עוצמה מאוד גדולה שמלמדת אותנו שיתוף פעולה אמיתי וכנה עם הסביבה שלנו.
לסיכום
העבודה המנטלית שלנו בהתמודדות עם פרפקציוניזם אנחנו צריכים בעיקר לראות את המטרות הלא הגיונית שאנחנו מציבים לעצמנו, להטיל בהם ספק ולהציב לעצמנו מטרות מציאותיות וברות השגה.
העבודה הריגשית שלנו היא להקשיב לעצמנו, להבין את עצמנו ולהביא אהבה, חמלה ורכות לאותן מקומות שאנחנו קשים עם עצמנו.
העבודה הפיזית שלנו היא להעזר באנשים סביבנו ברגעי כאב, לשתף, להחשף ולהסכים להראות חולשה.
טיפול ממוקד פרפקציוניזם:
בטיפול אנחנו עובדים במישור המנטלי, הרגשי והפיזי של הדפוסים הפרפקציוניסטים שאימצנו.
כאשר עובדים בשלושת המישורים הללו יחד אנחנו מגיעים לשחרור של אותן דפוסים הרסניים. מגלים אהבה עצמית, ביטחון עצמי, סיפוק, שלוות נפש וערך העצמי שלא תלוי בדבר.
בכל מפגש ניגע בנקודות הכואבות המניעות אותנו לדפוסים הרסניים, נקבל כלים להתמודד איתן ולהכיל אותן, נציב מטרות קטנות שאותן אנחנו רוצים להשיג וצעד אחר צעד נלמד את עצמנו דרך חדשה להשגת מטרות בחיינו שיכולה להיות גם נעימה ומספקת.
השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בקרוב: