חסימה רגשית: ממה היא נובעת וכיצד ניתן להתגבר עליה?

מסופר על בעל הדברי חיים מצאנז זצוק"ל כאשר עשה ניתוח התפתחה שיחה עם המנתח.המנתח התפעל מאישיותו של הרב והתעניין לשאול אותו מה הוא עושה בחיים, ענה הרב כי הוא בונה גשרים, שאל המנתח, איך זה ייתכן אדם בגיל, בחזות ואישיות שלך בונה גשרים? אבל תיקן אותו הרב, הגשרים שאני בונה זה בין המוח והלב "גשרים המחברים בין המוח ללב, גשרים דו כיווניים ורבי מסלולים. אלו הגשרים החשובים של החיים". 

חסימה רגשית זה כאשר הגשרים פקוקים או בכלל שבורים ואין מעבר בין המושכלות, אותו ידע שעובר בשכל לרגש, זאת אומרת הידע קיים אבל יש ניתוק בין המושכל לידע של הלב. שבוע שעבר, פגשתי אדם חכם מאוד שהידע נשפך ממנו כמים, המקורות לכל לדבר, ידע תורני ממש בהיקף מאוד נרחב, אבל כששאלתי אותו כמה מהידע הזה אתה באמת מיישם בפועל? מול האישה, החיים. 

הוא ענה לי "מעט מאוד". זו דוג' טובה לכך שהידע יכול להיות קיים במעמד שכלי אבל הוא לא חילחל ללב הוא נשאר כידע של שכל. יש שם פער. גם הפוך, רגש מאוד חזק ואין מושכלות כלל, זה כמו ים סוער, יש רגש מאוד דומיננטי אבל הוא מנותק מהשכל, אז במקום כזה יש חוסר שליטה וכל דבר יכול להוציא את האדם ממקומו.

בצד השני של המטבע שכל ושימוש במושכלות ללא רגש, יכול להביא את האדם לשליטה מוחלטת וקרות לב, אז הוא יתקשה להרגיש את האחר והוא יחיה בתוך בבועה שלו ובשליטה שלו, אבל בלי יכולת אמיתית להרגיש את הדברים. 

אז מאיפה השורש של חסימה רגשית? 

השורשים של החסימה הרגשית יכולים לגעת בהרבה מקומות, במשפחה שלנו, בילדות, בחברים, טראומות, כישלון רציני, משהו שמאוד רצינו ולא התממש, מצב פיננסי, (כמובן שיש שורשים עמוקים יותר כמו גלגולים קודמים וכד'), למעשה כל דבר שקרה בניגוד לרצוננו יכול להפעיל את הדומיננטיות של השכל על הלב ולנתק את עצמנו ממקור החיות.

כולנו זוכרים שהיינו ילדים, ובמידה והילדות תקינה, יש איזו שמחה מעצם היותנו, אנחנו בוטחים בעולם. ואז בתוך תהליך ההתבגרות שלנו אנחנו נתקלים באנשים מסוג אחר, בשקרים, בחוסר קבלה, באהבה עם תנאים, בדברים שקורים בניגוד לרצוננו.

כל המקומות הללו עלולים לסגור גשרים שמוליכים אל הלב. בפן אישי, אני יכול היום להסתכל אחורה ולהגיד כי הבחירה שלי להיות עורך דין נבעה מתוך חסימה רגשית, השכל היה מאוד דומיננטי ועיקר השיקול שלי היה כבוד, כסף, הורים גאים, ומתוך המקום הזה התחלתי להרגיש את הניתוק שלי יותר ויותר, משהו לא היה מחובר לתחום.

היו הצלחות חיצוניות, והמקום הזה רק גרם לי לרצות עוד מאותו דבר, עד שהגיע רגע, זה היה לפני יותר מ10 שנים, שאני זוכר את עצמי מסתכל במראה ומבין שאני מנותק מעצמי, משהו בעיניים חלולות, המוח היה כל כך דומיננטי, שהגשרים לרגשות היו חסומים ומתוך המקום הזה בחרתי לבנות את הגשרים ללב.

ואז לעזור לאחרים לבנות את הגשרים הללו. כל עוד אני חסום רגשית, יש משהו מאוד מנוכר, מאוד מחושב, זה כמו ללמוד תוכן לימודי כזה או אחר ולשמוע מישהו מעביר את זה, אבל תהליך העברת המידע מאוד קר, יש רק משהו טכני, את הפנימיות שמחובר לדבר ולעומת זאת לשמוע בנאדם שמחובר לידע שהוא מעביר גם בלב וגם במושכלות, אז אפשר להרגיש התלהבות יחד איתו, אפשר להתרשם מהעולם הפנימי שלו.

מידע שמגיע רק מהמושכלות הוא מידע יבש, מת. הוא נובע יותר מרצונות חיצוניים. ככל שאנחנו עושים עבודה על עצמנו אנחנו בונים את הגשרים, לאט ובטוח, ומתחילים לצאת מהקיפאון, מפשירים את הרגשות, מתחילים לבחור בסינכרון בין מוח ולב. 

איך מזהים חסימה רגשית: 

1. אדישות. קרות. חוסר עניין (מתבטא בשיעמום חלק מהפעמים) 
2. הרגשה של הולך בחיים אבל בפנים מת. 
3. אלימות פנימית (וכמובן יכולה להתבטא גם החוצה). 
4. אין חיבור לאהבה. מהי והשלכותיה. יש רק הבנה מושכלת של אהבה. 
5. אין הרגש זולת. כלומר להרגיש אחרים. אין בעיה לשקר מישהו אחר (או לפגוע בו בדרכים אחרות).
6. אגואיזם. יש איזה תפיסה "אני אורי ואנוכי עשיתני", הכל סובב סביבי, אני הופך להיות הפואנטה של החיים. 
7. פחד מאינטימיות. אנחנו חוששים להיות באינטימיות עם בן/בת הזוג, או בכלל עם בני אדם. 

מה עושים? איך בונים גשרים בין מוח ללב. איזה כוחות צריך. 

זה בנין שלם. צריך להתחיל מהיסודות. כי כל קומה שנבנה ללא יסודות לא תחזיק מעמד.  זו תפיסה כוללת המכילה בכל קומה וקומה המון פרטים. 

כוח האמונה

האמונה זה כוח מאוד מרכזי. הבסיס של הגשרים זה אמונה, יש בלבול גדול מאוד בתפיסה שלנו מהי אמונה, אנחנו רגילים לשמוע על אמונה בהקשרים דתיים, אבל אמונה זה דבר מאוד מאוד רחב ידיים. יש אמונה בבורא עולם ויש אמונה בתוך הנבראים. דוג' פשוטה זה ללכת ברחוב, אנחנו צריכים אמונה, במידה ואין לנו אמונה אנחנו לא יכולים לעשות דברים הכי פשוטים.

לעיתים יש מצבים שהנפש לא מאוזנת שאדם לא יכול לשבת על כסא כי הוא מפחד שידבק ממחלה כלשהי. זאת אומרת, כוח האמונה בתוך הנפש הוא מאוד שורשי והוא נצרך מאוד כדי לבנות גשרים בין המוח והלב.  

כוח ההתמדה

אנחנו לומדים על כוח ההתמדה מרבי עקיבא, יום אחד ראה רבי עקיבא אבן ומים זורמים על האבן טיפה אחר טיפה, עד שבאבן יש חור של ממש. בהתחלה לא ראו שינוי, אב טיפה ועוד טיפה עשו את ההבדל האמיתי "אבנים שחקו מים". 

כל טיפה קטנה, כל התקדמות, זה עוד חלק קטן בגשר, וכל הטיפות הפשוטות הללו בונות את היסודות העמוקים של הגשר. "כמה דפשיט טפי מעליא" (מסילת ישרים) כמה פשוט ככה גבוה.  עד שלב האבן הופך ללב בשר, לב בשר זה כאשר תשתית הגשרים כבר מוכנה ואנחנו מרגישים את הדברים ולא רק משכילים אותם. 

מודעות, כח הלא יודע

ככל שאדם מתחבר לכוח הלא יודע בתוכו, אז הוא בונה גשר חשוב מאוד. הרבה מאוד גשרים נשברים מתוך אני יודע. חייבת להיות תפיסה שאנחנו לא יודעים הכל והראייה שלנו היא מנקודת מבט מאוד צרה של המציאות.

ככל שאדם לומד להתבטל לתפיסות עמוקות יותר, אז היכולת שלו ליצור גשרים חדשים ומבוססים הולכת ועולה. ככל שיש יותר "אני" פחות "אין" אז מאוד קשה לבנות גשר, כי יש שם עקשנות של האגו שתופסת הרבה מקום מתוך היודע. ככל שהאדם לא יודע, אז משהו נפתח במודעות והיכולת להכיל הפכים בתוך הנפש הולכת וגדלה. 

כמובן שיש עוד כוחות שנדרשים פה, אבל כולנו צריכים לצעוד במסע הזה עם הרבה אומץ ונחישות. לבנות גשר ועוד גשר בין המוח והלב, זה עוד חיות ללב, חיות שמגיעה מהמקור, מים חיים. והחיות הזו ככל שהגשרים נבנים ויציבים מספיק הופכת להוויה של ממש, מציאות פנימית מאוד עמוקה.

העבודה על הגשרים מחברת את התודעה שלנו למציאות חדשה, שונה מהעולם הזה, העונגים, התאוות הרגלים והתמכרויות שלנו. אנחנו מתחילים להרגיש במוחש, בתוך הלב ממש, מציאות של עונג בלתי רגיל, מציאות אחרת מאוד עמוקה, שם אנחנו מגלים את עצמנו באמת  "אם תעירו ואם תעוררו את אהבה עד שתחפץ" (שיר השירים, פרק ג') עד שהאהבה עצמה, הופכת לחפץ של ממש.

כדי להרגיש אותה באמת צריך לעמול על בניית גשרים, כאשר יש חיבור מלא בין המוח ולב אנחנו מתחילים להרגיש מחשבות ולחשוב את הרגשות, שם אנחנו מתחברים לנשמה שלנו ופותחים כל חסימה רגשית, לא משנה מה שורשה, כי אנחנו מאירים את האור אינסוף באותו מקום חסום. 

רוצה לפרוץ את כל החסמים הרגשיים ולהתחיל להרגיש?

אנחנו מזמינים אותך לקבוע איתנו פגישת ייעוץ קצרה וממוקדת בנושא חסימה רגשית ולהתחיל לראות שיפור משמעותי כבר מהפגישה הראשונה