אנחנו רוצים במהות שלנו להרגיש טוב, להיות שמחים, נטולי דאגות. אנחנו רוצים עונג נצחי, מחוברים לטבע הרוחני שלנו במלאות, לחיות בחירות, בלי דרמות, להיות בשיא שלנו.
להשפיע בכל מערכות היחסים שלנו בזוגיות, עם הילדים, המשפחה, החברים. אז מה קורה שחלק מהדברים או כל הדברים הללו לא מתגשמים? אנחנו מרגישים פער. בפער הזה ההתמכרות מתגנבת פנימה.
בשיעורים על ליקוטי מוהר"ן של הרב שג"ר כתוב:
"הרעיון הוא שמי שיש לו טעם אמיתי במשהו, כבר אינו מחפש לאן לברוח, הוא נמצא במקומו בביתו. רצונו של האדם להתענג, לזכות לסיפוק ממעשיו ומחייו, עומד בשורש חיותו".
כל מיני סוגי ההתמכרויות (ונרחיב בהמשך) יש להם מכנה משותף:
מופיע בתוכנו רגש שלילי (הרגשה לא טובה, עצבות, תסכול, כעס, קנאה, חיסרון כלשהו שאנחנו מרגישים) ויש גירויים (סיגריות, קפה, טלוויזיה, פורנוגרפיה, ספורט, אוכל) ויש תוצאה רגשית כלשהי – הרגשה טובה, שמחה, התרוממות רוח.
אז איך זה בדיוק מתרחש? מופיע רגש שלילי בתוכנו, תסכול, כעס, חוסר אונים, חיסרון כלשהו, אנחנו רוצים מנוחה מהרגש הלא נעים הזה, אז אנחנו מחפשים בעולם שלנו מה יכול להעלים את הרגש הזה, אז אנחנו משתמשים בגירויים בכמויות משתנות על מנת לקבל את התוצאה רגשית המיוחלת.. הגירויים הולכים ומתחזקים ככל שאנחנו חוזרים על הפעולה ומרגישים טוב סמוך לשימוש בגירויים.
הגירויים משפרים את ההרגשה אבל זו לא הרגשה שהרווחנו אותה ביושר באמצעות תובנות והתבוננות. אלא אנחנו זקוקים לעזרים חיצוניים לנו לקבל את תוצאה רגשית חיובית.
ההרגשה הטובה לא מחזיקה יותר מזמן קצר, ואנחנו שוב צריכים את אותו גירוי רק בעוצמה הולכת ומתגברת. וזה יוצר חלל בתוכנו. יש תחושה של חיסרון ואנחנו זקוקים שוב לאותם גירויים כדי למלא את תחושת החיסרון. למעשה הגירויים הופכים להיות המטרה.
למה הדבר דומה? נניח ויש לנו פצע (זה הרגש השלילי), ואנחנו מגרדים אותו (גירויים) וזה גורם לנו הרגשה טובה, הקלה על הכאב (תוצאה רגשית).
אז עכשיו מה יקרה, כל פעם נגרד, וככל שנעצים את עוצמת הגירוד הפצע עלול להיפתח, אז אנחנו בעצם מרגישים טוב אבל במקביל לאורך זמן הפצע מחמיר.
על אותו עיקרון עובדת ההתמכרות. במקום לפתור את זה מהשורש, אנחנו מגרדים את הכאב הרגשי שיש לנו ומתמכרים לגירוד (סמים, אלכוהול, הימורים, טלוויזיה וכד') הגירוד לא עוזר, והרגש השלילי רק מתעצם. וזה יוצר לולאה שמרגישה אינסופית.
גירויים לא נכונים מרוקנים אותנו לאורך זמן, גירויים שלא נותנים מזור אמיתי לכאב הפנימי, אלא רק מהווים הקלה זמנית ונפולה, זה מגדיל את הפער והבעיה הרגשית מתעצמת, בור ממש, עד שזה שהגירויים משתלטים על חיינו והופכים להיות עניין משמעותי שכבר אי אפשר להמשיך את החיים כרגיל, זה אור אדום, אי אפשר להמשיך 
ככה, צריך לעצור להרים מכסה מנוע ולהבין מה התחמם מדי, איפה בדיוק יש קצר? איתור תפיסת העולם שמחזיקה אותנו כלואים בתוך ההתמכרות שלנו.
אנחנו מכורים? מה עושים? 6 צעדים ראשונים:
צעד 1: מודעות.
יש המון דברים שאנחנו לא מודעים שאנחנו מכורים, צריכים קודם כל להבין שאנחנו מכורים. אנחנו צריכים לפתח מודעות לזה שאנחנו מכורים. שיש לנו תלות במשהו חיצוני (סמים, אוכל, סיגריות). ללא מודעות אנחנו לא יכולים לעשות תהליך אמיתי. וכל תהליך שנתחיל בלי רצון אמיתי יסתיים, ללא שינוי אמיתי מהשורש.
צעד 2: לזהות את ההשלכות של ההתמכרות
לזהות שאותה פעולה שאנחנו עושים מרוקנת אותנו לאורך זמן. אנחנו מרגישים שהפעולה ההתמכרותית נותנת לנו מילוי אבל זה לא מחזיק לזמן רב ואז אנחנו צריכים לתחזק את זה. זה שלב קריטי לזהות את ההתרוקנות שבאה אחרי אותה פעולה ממכרת.
צעד 3: לזהות מה אותה פעולה התמכרותית מסמלת לנו?
לזהות את החסר האמיתי. לדוג' אנחנו מכורים לסיגריות, רגע לפני שאנחנו מעשנים, אנחנו צריכים לזהות למה דווקא עכשיו מתעורר בתוכנו הצורך לעשן? אולי אנחנו רוצים חופש, וסיגריה מתחברת לנו לחופש,
דוג' יש לנו התמכרות לשוקולד, למה דווקא עכשיו? אולי כי אנחנו שיפוטיים כלפי עצמנו, או לדוג' מעשנים גראס כי אנחנו רוצים חירות מהמחשבות שתוקפות אותנו, או לחילופין אנחנו בורחים מהשעמום שיש לנו בחיים.
צעד 4: אמונה פשוטה
השבוע הייתה לי פגישה מאוד מעניינת עם בחור שהיה מכור לסמים כמה שנים טובות. ודיברנו על האקס פקטור, אותו דבר שהצליח להוציא אותו מהלופ, הוא היה במעגל אינסופי של התמכרות לסמים שבעצם דחפה אותו לקצוות ממש.
שוחחנו על כך שבעצם אותו דבר שהציל לו את החיים ממש זה אמונה חזקה, כוח רצון לעבור את זה להתגבר על זה ולצאת מזה, כשאנחנו מדברים על אמונה אנחנו מדברים על היכולת שלנו להאמין שאפשר גם בלי הסם הזה.
ההתמכרות וזה אתגר גדול, כל יום אנחנו מרגישים שזה דופק לנו על החלון, במיוחד כי אנחנו מרגישים שקורה משהו שהוא לא בדיוק באג'נדה שלנו, אנחנו הרבה פעמים צריכים לוותר על האג'נדה שלנו ולהתחבר לאמונה פשוטה ועוצמתית שאפשר גם אחרת.
צעד 5: הכאב זמני ולא נצחי
צעד צעד, יש איזה חשש בזמן שמפסיקים שהמצב הנפשי שלי כרגע, שזה שיא התסכול, ישאר ככה לנצח. אבל זה רחוק מהאמת, זו מנהרה חשוכה צרה שצריך לצלוח אותה לצד השני. ככל שמתקדמים זה נראה קשה יותר, ואז מגיע שלב שמתחילים לעלות למעלה, מעל פני המים, ושם זה כבר הרבה יותר פשוט. שם אנחנו הרבה יותר מסוגלים להתגבר על היצרים שלנו.
להתבונן בכאב ולהבין שהוא לא ישאר לנצח. שעכשיו זה כואב אבל בהמשך יהיה יותר קל. לקחת כל יום בפני עצמו ולא להיות בכלא המחשבתי שזה ככה לנצח, זה היבט משמעותי בהתגברות על היצר. כי ברגע שאנחנו מבינים שהמלחמה ביצר היא בנקודות ולא תמיד בנוק אאוט, אנחנו צריכים להסתכל על ההתמכרות בפרופורציות, כל יום ביומו, להתייחס לזה שיש לי לעבור את היום ורק את היום.
ברגע שאנחנו חושבים במושגים של עתיד רחוק, אנחנו הופכים להיות חלשים יותר, כי זה מרגיש נצחי הכאב ואז נוצר פער בין העונג שהרגשנו אחרי שאנחנו ממשים את ההתמכרות לבין המצב העכשווי שלנו, ואז אנחנו יכולים ליפול שוב לאותו בור של גירוי מוגבר ואז ריקנות, והבור הופך לעמוק יותר ככל שאנחנו בורחים מהתמודדות עם ההתמכרות.
צעד 6: הבנה עמוקה: הכל טוב ומיטיב
אנחנו צריכים ללמוד למנף כל משבר, ולא משנה מה גודל המשבר והעוצמה שלו, להתפתחות. כל דבר שקורה לנו בחיים אנחנו יכולים ללמוד ממנו המון והוא בעצם הרבה מקפצה להבנה רחבה הרבה יותר. ממש כמו בטרמפולינה שצריך לכופף ברכיים כדי לקפוץ יותר גבוה, ככה לעיתים אנחנו יורדים נמוך עם ההתמכרות שלנו כדי להפוך את כל החושך בחיינו לאור.
רוצים לנצח את ההתמכרות אחת ולתמיד?
קבעו איתנו פגישת ייעוץ בנושא גמילה מהתמכרויות ותתחילו לראות שיפור משמעותי בהתגברות על ההתמכרות כבר מהפגישה הראשונה