"היא רק מתלוננת, ועכשיו זה כבר מחלחל ליחסים שלי עם הילדים…"
"היא אמרה שאני אבא לא מתפקד, אבל אני ממש עושה מאמצים, כבר לא יודע מה היא רוצה, כל הזמן מתלוננת, כל הזמן מחפשת אותי בקטנות"
אם הגבר מרגיש שהאישה שלו חושבת שהוא אבא לא מתפקד,
התחושה שלא נותנים בו אמון היא תחושה לא פשוטה, תחושה של זלזול, של חוסר כבוד וזה מעלה הרבה כעס.
במיוחד שגברים מונעים מהערכה וכבוד, חוסר בהערכה וכבוד מכבה את הגבר.
מה שהזמנתי אותו לבדוק איך הוא מרגיש כלפי עצמו,
איזה אבא הוא מרגיש שהוא? אבא כזה שנותן הכל בשביל הילדים שלו?
הוא באמת מרגיש שהוא מתאמץ? וכשהוא בחן את זה בתוכו, גילינו שהוא באמת משתדל, שהוא עושה את כל מה שהוא יכול,
והקושי המרכזי שלו זה מול אשתו, מול הביקורת שלה, מול החיפוש שלה בכל דבר הכי קטן מול כל תנועה שהוא עושה בבית זה לא מספיק טוב.
אז בדקנו איך הוא מרגיש כלפי עצמו, האם הוא באמת לא מרגיש מספיק טוב?
וגילינו שהוא באמת מרגיש שהוא לא מספיק טוב שעמוק בפנים הוא מרגיש מאוכזב מעצמו וככה והיא באה לשקף לו את זה כל הזמן.
זה לא פשוט, זה לא קל, שלוקחים תבנית ושמים אותך בתוכה, ממצקים אותך כמו תמונה על קיר, זה תמיד תלוי מעליך, כמו ענן אישי של גשם, וזה קשה להתגבר על זה.
אבל כשבוחנים את זה לעומק וכשהזמנתי אותו להסתכל פנימה על ההרגשה הזו גילינו שהיה הרבה תסכול והרבה עצב על החיים שהוא בנה לעצמו עד היום, תחושה שהוא איבד משהו מעצמו מאז הנישואים ובכלל בשנים האחרונות, והמקום הזה שהוא כבר עייף.
הוא מצד אחד יודע שאפשר לעשות את הבלתי אפשרי ולהצליח להרים את הנישואים האלה, ומצד שני הוא כבר עייף ויש בו צד שרוצה כבר לוותר ולפתוח דף חדש.
זה דומה למירוץ מרתון, יש שלב כזה, קצת אחרי האמצע, שאתה כבר גמור ושפוך, ושם יש לך בחירה, לוותר או לא, אבל שם בדיוק בנקודה של שפל יש איזה משהו שמזין אותך והרגליים זזות כאילו מעצמן, התודעה שלך כבר התנתקה מהרגליים ואתה בקושי זז אבל עדיין מתקדם לקראת קו הסיום, אתה לא מוותר, משהו בך ממשיך לזוז קדימה.
להגיע לקו הסיום זה לקחת את מערכת היחסים שלך מציון 4 לציון 9 וחצי, למרות שזה נראה שזה מתקבע על 4 ואתה כבר עמוק בבוץ וכבר התקשו התבניות, וכל תזוזה שלך את מתחפר עמוק יותר, אבל עצם העובדה שהוא אפשר לעצמו להרגיש את הדברים האלה בלי מחסומים, אפשר לעצמו להרגיש שהוא כבר וויתר, דווקא שם, הוא נזכר גם בדברים הטובים, הוא נזכר בתמיכה, נזכר בבחירה שלו להיות נאמן למשפחה שלו ולרוץ איתם עד הסוף ולעשות את כל המאמצים האפשריים עד הקצה להציל את הנישואים. וממש כמו לקראת קו הסיום שמקבלים פתאום איזה כוח מטורף, ככה ניכר שמשהו בתוכו מתמלא.
הוא מרגיש שאשתו לא רואה את המאמצים והבחירות שלו, הוא מרגיש שלא ניכר ההשתדלות שלו ואשתו חושבת שהוא מנותק וכבר אמרה מספר פעמים שהיא לא מאמינה בו יותר.
אבל זה בדיוק המקום שהוא צריך למצוא בתוכו את הכוח שאף אחד כבר לא מאמין בו, ורגע לפני שהזוגיות במשבר הוא ייקח את עצמו ויגדיל את האמונה בעצמו פי אלף, גם את האמונה באבהות שלו, עצם העובדה שהוא מאמין שהוא אבא לא מתפקד זה מקטין ומחליש אותו והוא באמת הופך להיות כזה ומתחיל להתאים את עצמו לתבנית ששמו עליו.
ולכן שכולם כבר "קברו" את האבהות שלך, זה בדיוק הזמן להתרומם מהבור הזה שחפרו לך ולתת לעצמך את הכוח, אף אחד לא ייתן לך את הכוח חוץ ממך. במידה ואתה מצפה מאשתך לתת לך את התמיכה תן לעצמך את התמיכה, ואם אתה מצפה ממישהו משהו אז תן לעצמך את המשהו הזה. אתה לא יכול לחיות בציפייה לקבל ממישהו אחר מדליה, על משהו, בעולם האמיתי, לא מחלקים גביעים אתה זה שמוריד ומעלה את עצמך, אשתך רק באה לחשוף את מה שהיה קיים בך עוד ממילא, לחשוף את הספק שיש לך.
אז הנה לך ההזמנות להתעורר מהספק, להתעצם ולהחזיק ידיים לעצמך, ובאמת באמת לגלות שלא משנה מה אחרים חושבים, אתה יודע מה הקשר האמיתי שלך עם הילדים שלך וכל מה שבדרך זה רק קרש קפיצה זה לא בא להוריד אותך, זה בא בעצם לשבור את התבניות שאתה שמת על עצמך.
וממש כמו עונות השנה, העלים ינשרו ויצמחו מחדש, ככה גם הגילוי שלך יחזק אותך ואתה תתחזק פי מיליון כי אתה מגלה את עצמך כל פעם עוד קצת, וכל יום טומן בתוכו את ההזדמנות להמציא את עצמך מחדש.