ניהול רגשות בתוך זוגיות

איך אפשר בכלל לנהל רגשות? ועוד מול בן הזוג, זה בכלל נשמע חלומי מדי. רגשות לא מנוהלים זו חוויה דומה לעלות על סוס פרא, אי אפשר לדעת מתי הדרמה תתחיל.

ראיתי לפני כמה ימים בכיר שרץ בבחירות מדבר בטלוויזיה בראיון עיתונאי, וכל מה שחשבתי לעצמי כמה פגישות על ניהול רגשות נכון והריאיון היה מתנהל לגמרי אחרת. היה מאוד בולט שם שהוא לא מצליח לנהל את הרגשות שהשאלות שלה עורערו בו, היה שלב בריאיון שהוא היה ממש בתחילתו של התקף חרדה, התקף חרדה מתרחש כאשר אין ניהול רגשי נכון שיכול ללמד אותנו איך להתגבר על פחד עוצמתי שמתעורר בתוך הגוף.

נוצר עומס רגשי גדול שמפעיל את המערכת הסימפטית ללא סכנה חיצונית נראית לעין, בדרך כלל זו מערכת שמופעלת כשהגוף בסכנה ממשית ומשפר ביצועים של כל מיני מערכות בגוף בשביל לשרוד, (אפשר להפעיל את השימוש במערכת הזו בכלים של נשימה או מים קפואים אבל זה דורש מיומנות ואימון והמנגנון הזה שהוא מופעל באופן מבוקר יכול להיות כרטיס כניסה לתת המודע), הגוף מפריש הורמונים במהירות וזה משפיע על כל הגוף,  זה ניכר בנשימה, בדופק הלב, ברעד בגוף, בהזעה ויש תחושה שאין שליטה על הרגשות, המחשבות והגוף הפיזי.

וזו תחושה לא פשוטה כי יש חוסר אונים כללי וככה במהלך הריאיון הוא התחיל לדבר דברים לא קשורים רק שהסבל יגמר, ניהול רגשי נכון וזה לא משנה עם אתה רמטכ"ל זה משהו שצריך ללמוד, זה קורה כאשר אתה נמצא מחוץ לאזור הנוחות הרגשי שלך. כאשר אתה נמצא באזורי הנוחות שלך אתה בסביבה מוכרת של הרגשות שלך.

כמו ללכת לים בקיץ, טמפרטורה של 26 מעלות למים זו סביבה מוכרת, אבל במידה יזרקו אותך לתוך מים של 12 מעלות ללא התראה מראש, מערכת העצבים שלך תגיב מידית לטמפרטורה החדשה. סביבה רגשית לא מוכרת, כמו זירה פוליטית עבור אותו בכיר, יכולה להיות 5 מעלות ולגרור תגובות רגשיות שאינו רגיל בהם.

אז מה זה אומר ניהול רגשי?

ניהול רגשי זה ניתוב רגשות קיימים, זה לא אומר שאנחנו שולטים על איזה רגשות יופיעו בתוכנו, לדוגמה במידה ועכשיו בת הזוג שלנו מעירה לנו על הבלאגן בסלון שנותר מליל אמש זה יכול להפעיל אצלנו רגשות, כעס, אכזבה, עצב, אין לנו שליטה על איזה רגשות יופיעו בתוכנו, אבל יש לנו שליטה כיצד לנתב את הרגשות הללו.

רגשות לא מנותבים יגרמו לתגובות אוטומטיות, ממש כמו על טייס אוטומטי. לדוגמה כתוצאה מההערה הזו על הבלאגן בסלון יש שרשרת תגובות, נניח צעקות, טריקת דלתות, התפרצות זעם, שתיקה רועמת, עקיצות, דרמה.

בדרך כלל אחרי התגובות האוטומטיות, אחרי שהסערה עוברת, אנחנו נזכרים פתאום מי אנחנו, למה בחרנו את בת הזוג שלנו לחיים, ונשאר איזה טעם של עצב, עצב פשוט, על הכל, על ההתנהגויות, על היחס, אכזבה מאתנו על כך שפעלנו על אוטומט או מבן הזוג, ואנחנו נזכרים למה בכלל התחתנו איתו, ומופיע שם כאב גדול על העוול שנגרם פה, על הילדים ששומעים, על המתח הכללי בבית, וכאן כבר אנחנו מתמודדים עם איזה כישלון – כישלון להגיב אחרת כתוצאה מאי ניהול רגשי נכון.

*קראו פה עוד על זוגיות בריאה.

רגשות מתנהגים כמו גלים על פני המים, נניח ותוקף אותך כעס, אתה עכשיו עולה על גל הכעס, לנהל את הרגש בתוך הכעס זו אומנות, צריך לדעת לגלוש על הכעס ולנתב אותו נכון, לעמוד נכון על הגלשן הפנימי ולנתב אותו למקומות נכונים, כעס לא מנותב זה כמו להתרסק עם הגלשן בתוך המים ולהתערבל בתוך הגל ואתה לא יודע איפה הגל יזרוק אותך, ככה התגובות מגיעות מתוך האוטומט, זורקות אותך למקומות מול בן הזוג שלא התכוונת מלכתחילה.

לעומת זאת כעס מנותב יהיה כמו לתפוס את הגל ולגלוש עליו כל הדרך אל חוף מבטחים, לנתב אותו נכון זה לקחת את הכעס ולהשתמש בו כמו גלשן להשפעה.

איך מנתבים את הרגש, הלכה למעשה

אין לך שליטה על איך אשתך תגיב לסלון מבולגן, אין לך שליטה על הערות שלה, התגובות שלה.

אז על מה כן יש לנו שליטה?

אנחנו שולטים באיך אנחנו מגיבים לאינפורמציה שעולה מהסיטואציה.

האינפורמציה מגיעה במהירות שיא מ2 המסלולים , עכשיו תדמיינו 2 ערוצים של נחל שנפגשים, ערוץ אחד מגיע מהמחשבות והערוץ השני מהרגשות.

בערוץ הראשון יש אינפורמציה שמגיעה מהשכל, מחשבות, תבניות מחשבה, לדוג' "איזו רעה היא שהעירה לי על הבלאגן" "איך היא לא מעריכה כלום", "חושבת רק על עצמה" "איך היא עושה לי את זה", "למה זה קורה לי", ממש תבנית שבה אנחנו יוצקים תוכן.

בערוץ השני יש אינפורמציה שמגיעה מהרגש. האינפורמציה הזו מגיעה בצורה של תחושה, אנחנו מפרשים את התחושה והיא יוצרת רגש. לדוג' מופיע גל חום, תחושה של עקצוץ וכבדות בגוף ואנחנו מפרשים את זה שעכשיו אנחנו כועסים.

2 הערוצים קשורים זה לזה, הערוץ המחשבתי משפיע על הערוץ הרגשי ואז מתרחשים הדברים הבאים.

פוקוס מלא: מזדהים עם הזרם של המחשבות והרגשות. וזה מפקס אותנו נטו על הבעיה, זה ממש חוסם את כל שער הערוצים ויש פה משהו שחייב להיפתר עכשיו. ורק את זה. וזה דחוף לפעולה מידית.

פעולה מידית: ככל שלא מודעים מרחב הבחירה קטן יותר. ואז מגיעה פעולה אינסטנקטיבית, מרגישה "בלתי נשלטת" תגובתית. שבדרך כלל היא לא הדרך המדויקת ביותר – לשיתוף פעולה מלא במערכת היחסים שלנו – למעשה יש כל כך הרבה דרכים טובות הרבה יותר, אבל ככל שהזרם של ערוצי הנחל חזקים יותר, לולאות של מחשבות, ורגש עוצמתי, נהיה לנו "שחור בעיניים" ואז האוטומט מופעל. עולה בתוכנו רגש, עלינו על הגל, אז בדרך כלל אנחנו מאוד צפויים, נלך לברירת המחדל שלנו, לתוכנה האוטומטית שפועלת ברקע ונגיב באופן אוטומטי, ככל שהזרמים של הגל יותר חזקים ככה הרגש הזה סוחף אותנו יותר פנימה לתוכו ואנחנו נוטים יותר לעבור לאוטומט,

 ככל שאנחנו אוטומטים יותר אנחנו פחות מודעים.

לעומת זאת, כ2 הערוצים הללו מופעלים ובעוצמה יש לנו אפשרות לבחור אחרת.

הניהול הרגשי, נוכחות ותחושה

כדי לנתב את הרגש, אנחנו צריכים ללמוד להיות נוכחים יחד עם התחושה בגוף מתחת לרגש. הרגש או גשר לחיבור עם הנשמה. מאחורי הדרמה והסיפור של הרגש נמצאת תחושה בגוף, לדוג' התעורר בתוכי כעס, מתחת לכעס יש תחושה של חום בגוף ותחושה של דקירות קטנות בראש, כמו נימול.

כשאנחנו לומדים לשהות בתחושות הללו תוך כדי הגל הרגשי שמציף אותנו, אנחנו יוצרים אזור חיץ,  שבו אני משהה את התגובה האוטומטית ועובר לתגובה שאני בוחר אותה מתוך מודעות מלאה.

אז במקום לעבור מיד לתוכנה האוטומטית ולתגובה מידית שבוחרת אותי, הזמן כמו מתרחב ומתאפשרת לנו בחירה מודעת יותר להגיב אחרת. אותו דפוס שנבנה שנים על גבי שנים, עכשיו מתחיל להשתנות. להיפגש עם הכעס באמת, זה לעשות אהבה איתו בתוכי, זה להרגיש את התחושה מתחת לכעס, זה להסכים להיות נוכח יחד איתו.

זה דורש אימון רב, עד שאנחנו יוצרים הטמעה במערכת ההפעלה שלנו. לבחור בסל תגובות חדש זו שפה רגשית שלמה, שיש ללמוד אותה בעיון ובהעמקה רבה, אבל זה זה כרטיס הכניסה שלך לתודעה רחבה הרבה יותר.

למה זה כרטיס הכניסה שלנו לתודעה רחבה יותר?

כמה אפשרויות בחירה יש לאבן? למי יש יותר אפשרויות בחירה לאבן או לעץ? לעץ או לקוף?

למעשה תחשוב על אדם שהוא "ראש בקיר", כזה שקשה לשנות אותו והוא נוהג להגיד "אני כזה", "ככה אני אין מה לעשות". זאת אומרת יש תוכנה שרצה ברקע אצלו והתגובות שלו מאוד צפויות, יכולת הבחירה שלו בתגובות חדשות מצומצמת יותר.

המצבים, הרגשות והמחשבות בוחרים אותו, ויש קושי גדול מאוד להסתגל למצבים חדשים, כל שינוי הכי קטן מרעיד את עולמו. יכולת ההסתגלות שלו מצומצמת.

בדרך כלל חיים של אדם כזה, יהיו בקצב מאוד איטי, כל שנה דומה לשנה הקודמת, ואחרי 20 שנה החיים נראים די דומים לעצמם, ככל שאנחנו מרחיבים את יכולת הבחירה שלנו, אנחנו יכולים בקלות יותר להסתגל למצבים חדשים, יש לנו יותר אפשרויות בחירה בכל סיטואציה, אנחנו כבר לא על האוטומט, מרחב הבחירה גדל והקצב של ההתפתחות הופך להיות מהיר יותר,  אנחנו מודעים יותר.

שנה אחת היא כמו 20 שנה של שינויים, מרגישים יותר את האחר, מודעים למילים שיוצאות לנו מהפה, למעשים שלנו, לתנועות שלנו. וככה אנחנו עולים בסולם התודעה, מתרחבים להיות כל יום משהו קצת אחר, לאפשר לרוח השינוי להיכנס, לא להיאחז ולהיות בחופש של הלא נודע.

רוצים לשפר את ניהול הרגשות שלכם?

קהעו פגישת ייעוץ קצרה וממוקדת עם רן וסיון על שיפור ההתנהלות הרגשית בזוגיות ותתחילו להנות משליטה על הרגשות שלכם כבר מהפגישה הראשונה