לעיתים זה מרגיש שהדיכאון מכריע אותנו. אנחנו רק רוצה להיעלם, מתחת לשמיכות, להשתחרר מכל הרעש והבלבול, מהרגשה של חוסר אונים ממושך, "מהאין יבוא עזרי" ודווקא במקומות הכי נמוכים, שם בחושך גמור, אנחנו צריכים רק ניצוץ אחד של אור וכל החשכה הופכת בבת אחת לאור אחד גדול.
מה השורשים לדיכאון?
- חוסר אמונה- השורש נמצא באמונה פשוטה שלנו שאנחנו יכולים לצאת מזה. אנחנו צריכים אמונה בסיסית בחוקי הטבע כדי לחיות פה בכדור הארץ, במידה ואדם מטיל ספק בכוח המשיכה הוא יחשוש כל העת שהוא הולך פן הוא התהפך ויעוף לחלל, מיותר לציין שאדם כזה מהר מאוד יאבד דעתו. אנחנו צריכים אמונה בחיים כדי להתנהל, הגורם המרכזי לדיכאון זה התפוררות האמונה בחיים.
- ציפיות, פער- יש פער בין מה שקיים אצלו בחיים למה שהוא רוצה שיהיה קיים אצלו בחיים. לדוג' במידה והוא רוצה לקבל משכורת גבוהה, אבל המשכורת שלו נמוכה, הפער הזה שנוצר בין הרצוי והמצוי הופך להיות סיבה להיכנס להלך רוח של עצבות.
הפער עצמו הוא לא זה שגורם לדיכאון, אלא זה מתן התוקף שאנחנו נותנים לפער הזה. במידה ואנחנו עסוקים כל היום מסביב לזה, ומספרים לעצמנו סיפור שבלי זה אנחנו כבויים והחיים לא שווים שום דבר, אז בגלל שנתנו לזה כוח במחשבות שלנו, אז זה הופך להיות האמת שלנו. וככה גם החושך שלנו, זה מכניס אותנו לעצבות.
- השפעה- הפסקנו להשפיע, ככל שאדם נמצא במתכונת קבלה, אז הוא לא מוציא מעצמו נתינה בשביל אחרים, אלא הוא ממוקד יותר בעצמו. אנחנו יכולים לשקוע בדיכאון ומה קורה בזמן הזה אנחנו מסתגרים בתוך עצמנו וכל מה שמעניין אותנו זה אנחנו.
אנחנו הופכים להיות אגוצנטרים בתוך הדיכאון וזה מפריד אותנו מאחרים. הרי כשאנחנו מרגישים טוב, אנחנו מיד רוצים לתת לאחרים, להשפיע טוב בעולם ולעומת זאת, ברגע שהדיכאון מגיח בתוכנו, אנחנו לא רוצים לראות אף אחד, ויש חיץ ביננו לבין אנשים.
אנחנו מנותקים מהם ועסוקים בדרמה שלנו. ראיתי את זה המון במסגרת ליווי רגשי לאנשים עם דיכאון, ככל שהדיכאון היה חריף יותר, ככה האדם היה עסוק יותר בעצמו ובסיפור שלו. ככל שהוא מצליח לצאת החוצה מהמחילה ולראות אחרים ולתת, זה משנה את כל המומנטום לצד השני ואדם יכול ממש לעבור לצד השני של המחילה ולהרגיש שמחה.
האתגר הגדול זה ללמוד איך להתבונן בהרגשה מבלי לשפוט אותה, אבל כיצד אנחנו מתבוננים בה ולא נותנים לא תוקף ממשי והרחיב על זה בהמשך.
- הזנחה – תודעה פסיבית מול תודעה אקטיבית. אנחנו לא מייצרים תוכן חדש בתוכנו, אנחנו משחזרים תוכן ישן ממוחזר. אנחנו רגילים להיות מקלט לסדרות, פייסבוק, חדשות וכל שאר מייצרי התוכן, ככל שיש יותר רעש חיצוני אנחנו לא מצליחים לשמוע את הקול הפנימי שלנו. הרעשים כל כך חזקים שזה מביא לבילבול הדעת.
- חוסר אונים- יש איזה רגע כזה בחיים, שהחיים עצמם עושים לך שחמט, אין לאן יותר לברוח צריך להתמודד, והשחמט הזה מביא אותך לעמוד מול קיר וחוסר האונים מתחיל להשתלט.
התרופה השורשית לדיכאון
האדמור הזקן (בפרקים כו-כז)האדמור הזקן כותב בפרק כו
"…כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּצָּחוֹן לְנַצֵּחַ דָּבָר גַּשְׁמִי, כְּגוֹן שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַמִּתְאַבְּקִים זֶה עִם זֶה לְהַפִּיל זֶה אֶת זֶה, הִנֵּה אִם הָאֶחָד הוּא בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת, יְנֻצַּח בְּקַל וְיִפֹּל, גַּם אִם הוּא גִּבּוֹר יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ. כָּכָה מַמָּשׁ בְּנִצְחוֹן הַיֵּצֶר, אִי אֶפְשָׁר לְנַצְּחוֹ בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת הַנִּמְשָׁכוֹת מֵעַצְבוּת וְטִמְטוּם הַלֵּב כָּאֶבֶן, כִּי אִם בִּזְרִיזוּת הַנִּמְשֶׁכֶת מִשִּׂמְחָה וּפְתִיחַת הַלֵּב וְטָהֳרָתוֹ מִכָּל נִדְנוּד דְּאָגָה וָעֶצֶב בָּעוֹלָם".
האדמור הזקן כותב כי כאשר כוחות הנפש, השמחה והעצבות, נאבקים זה בזה, העצבות מקבלת יתרון משמעותי על פני יריב עדיף, יתרונה מתרחש רק כאשר העצלוןת והכבודים מושכים מטה את האדם עד אשר משכיחים לו את כוחו שלו, התרופה לעצלות וכבדות היא הפוכה, זריזות הנמשכת מהשמחה ופתיחת הלב.
אז נשאלת השאלה איך אפשר לעורר את פתיחת הלב? טמטום הלב נובע מאטימות, מאגואיזם ממושך, מפחדים שסוגרים את הלב. העצבות מזמינה את האדם לעשות מסע ולגלות את האיכויות שקיימות בתוכו שיכולות לנצח את החושך בתוכו.
הדרך לעורר את פתיחת הלב והשמחה- אמונה. אמונה כי כל מאורעות חיינו מושגחות בפרטי פרטים, והבורא בכל מעשיו ודרכיו פועל לטובתנו. הבורא הוא טוב ומיטיב רק אנחנו צריכים להבין כי הראיה המצומצמת שלנו לא יכולה לראות את כל ההקשרים כיצד זה מיטיב איתנו בסופו של דבר והנטיה שלנו היא לשפוט את זה נקודית, בטח והשפיטה משרתת את הדיכאון, לעומת זאת אמונה משרתת את פתיחת הלב והשמחה הפנימית.
השמחה והייסורים יכולים לבוא זה לצד זה במקביל, אפשר להרגיש את הכאב ובגלל הבנה עמוקה של ההשגחה לחוש מתוך הכאב צמיחה של השמחה בתוכנו. פרקים בתניא, מעיין הנדלר (עמ' 76),
"האמונה שהשורש והמקור של כל המאורעות הרעים הוא בטוב האינסופי של ה', שמופיע בעולם הזה בצורה נסתרת, מולידה שמחה שאינה סותרת את הכאב אלא מתעלה מתוכו. זוהי שמחה בעומק המפגש עם ה', שמחה על נצחיות הקשר שבין האדם לה' ועל כך שהקשר הזה אינו מצטמצם במגבלות העולם הזה אלא מתעלה עליהן".
הבעל שם טוב תיאר בעיה שיש לנו בעולם הזה כמו מטבע, ככל שנקרב את המטבע יותר קרוב לעין ככה היא תסתיר לנו את השמש ממש. כל דבר צריך פרופורציה.
לעיתים אנחנו בקטנות והרגשות משתלטים וקשה לנו לקבל פרופורציות כי הכל מתעוות, שם במקום הנמוך אנחנו צריכים להחזיק אמונה, שהכל טוב ומיטיב איתנו, דווקא שם במקום הכי נמוך אנחנו צריכים להכניס ניצוץ של תקווה, ובשניה שהניצוץ תופס ומתלקח הוא יכול להאיר כל חשכה וזה לא משנה כמה החשכה שלנו גדולה ועמוקה.
יש לנו גוף ונשמה, החשכה באה מצד תפיסות של נפרדות ואנחנו צריכים ללמוד להאיר את הנשמה ולעורר אותה בתוכנו.
רוצים עזרה בהתמודדות עם הדיכאון?
השאירו פרטים כאן וקבעו פגישת ייעוץ קצרה וממוקדת עם רן וסיון בנושא טיפול בדיכאונות, ותתחילו לראות שיפור משמעותי כבר מהפגישה הראשונה