בן זוג אלים

אנחנו במצב לא פשוט, מצד אחד אוהבים, מצד שני הכל שבור והזוגיות שתכננו נראית רחוקה באופק. מצד אחד הילדים, המשפחה, האחדות מצד שני ההתעללות, השקרים, הפגיעות, החולי. יש לנו מחלוקת לא פשוטה בתוכנו. אז מה עושים? בורחים, נשארים, נלחמים? יש המון שאלות והרבה מאוד משתנים שכל אחד מושך לצד שלו, עד כדי כך שזה מביא אותנו לבלבול הדעת,  יש מספר כלים שיכולים לעזור בהתמודדות: 

א. מודעות 

שלב מפתח, בלעדיו אי אפשר באמת להתקדם, זה מודעות למצב. ליישר מבט, יש כאן בעיה, לא להכחיש, להדחיק ולספר סיפורים. הכרה פשוטה שיש כאן אלימות. הנטיה להדחיק ולספר לעצמנו סיפורים זה הקושי הרגשי שלנו להתמודד עם המצב. מודעות מביאה לשינוי, מביאה להכרה אמיתית בבעיה ומשם גם הדרך לפיתרון יותר פשוטה. כל עוד יש הדחקה ופחד וזה מה ששולט בנו, אז אנחנו "אונסים" את המצב, מגנים על עצמנו מלהתמודד עם ההשלכות של להכיר במציאות. הכרה במציאות זה לא אומר חורבן הבית, זה סך הכל אומר, זה המצב ואנחנו מיישרים מבט ומסתכלים בלבן בעיניים של "הבעיה", עצם ההכרה בבעיה כבר מביאה איזו הקלה פנימית ולא לחיות במסכים של שקר והסתרה. 

ב. לצאת מתפיסת "הקורבן"

זה עניין עמוק מאוד, אבל בהסבר קצר, תפיסת הקורבן משאירה אותנו "קטנים", אנחנו מאשימים ולעיתים הופכים בעצמנו להיות אלימים. אנחנו לא קורבנות, אנחנו בחרנו להיות במקום הזה ומשם גם אפשר לבחור אחרת. תפיסת הקורבן משחררת מאיתנו את האחריות למצב ותולה הכל בבן הזוג והתנהלותו. ברמה העמוקה יותר, אנחנו מתכחשים לכך שהכל נובע מתוכנו. והבחירה שלנו לא הייתה מקרית, שיש בתוכנו, בדקות, את הקול הפנימי (שכמובן לא מגיע מהפנימיות הטהורה) שמתעלל בעצמנו, אותו קול שמוריד אותנו וקול החיים לעיתים מלווה אותנו, זה גם הקול שבחר בבן זוג מאותו סוג של הקול הפנימי שלנו. היכולת שלנו לא להסיר אחריות ולהשליך הכל על בן הזוג זה גם המפתח שלנו ליציאה מהמצב הזה, לבחירה חדשה, לתגובות חדשות (ויש הרבה דרכים יצירתיות להגיב לאלימות ותגובות שישנו את כללי המשחק) ולמציאות חדשה. 

ג. תקווה

הרמח"ל כתב את "מאמר הקיווי" שם הוא כותב את כח התקווה בנפש 

"הַמְּקַוֶּה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה בְּלִי צַעַר. כִּי הַמִּצְטַעֵר תָּמִיד הוּא בְּיָגוֹן וַאֲנָחָה וְחוֹשֵׁב שֶּׁאֵין לוֹ תְּרוּפָה. אֲבָל מְקַוֶּה אֵינוֹ מִצְטַעֵר כִּי הוּא מְקַוֶּה תָּמִיד, וַאֲפִילוּ אִם יִתְמַהְמַהּ מְחַכֶּה, נִמְצָא הַתִּקְוָה מֵחַיָּה אוֹתוֹ. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְקַוֶּה – מִיָּד מֵת, וְנִשְׁאַר רָחוֹק מֵהַשֵּׁם – [ ] עַל שֶׁאֵינוֹ מְקַוֶּה לַה'. וּמִי שֶׁהוּא מְקַוֶּה נֶאֱמַר בּוֹ, גַּם "כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְהֹוָה אוֹר לִי" (מיכה ז, ח), יְהֹוָה דָּיְיקָא, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה".

תקווה מלשון קו, זה הקו שנמתח ביננו לבין השם יתברך, שאנחנו מקווים לישועה, התקווה כפי שכותב הרמח"ל ממש מחיה אותנו. ודווקא שם טמונה העבודה, ביכולת שלנו להאמין מחדש, זה מייצר תנועה חדשה בנפש, שימוש בכח התקווה. שיש אלימות אנחנו מאבדים תקווה, משהו בנו נכבה, מובס מול כל הנסיונות, אבוד בתוף ההצפה, אבל ברגע שאנחנו מותחים קו לקדוש ברוך הוא אנחנו מעוררים את הכח העצום הזה בתוכנו ויכולים לנוע בתוך מציאות לא פשוטה, ומתוך התנועה של התקווה דברים קורים, משתנים, אנחנו צריכים כל הזמן לחזור ולקוות ולא לוותר על התקווה. כי זה כח מניע בלעדיו אין יכולת לנוע, אנחנו מתמכרים לייאוש ונופלים לתהומות, כח התקווה הכרחי כדי לפעול ולהניע מהלכים חשובים בזוגיות שלנו. 

ד. להשתחרר מתבניות

הכלא שלנו זה התבניות על בן הזוג. ברגע שאנחנו נמצאים כל הזמן בביקורת על בן הזוג, אנחנו לא יכולים לראות משהו אחר חוץ מהפגיעה שלנו. אנחנו כלואים בתוך עצמנו. אז מה זה תבנית, כל מסקנה שהגענו עם עצמנו לגבי בן הזוג. לדוג' אנחנו רואים זוגות שמגיעים לייעוץ שהגיעו עם רשימה מוכנה שהבן זוג של נרקסיסט, חקרתי והגעתי למסקנה שזה מה שהוא ומביאים גם איתם חוברת שמביאה את כל ההוכחות לכך. במצבים כאלה מאוד קשה לייצר שינויים, כי כבר בתוך עצמנו הרשענו את בן הזוג והשלכנו את כל האחריות עליו. אנחנו דבקים כל כך חזק בעמדה שלנו שהפסקנו לשמוע אותו, אנחנו רק שומעים את גזר הדין של עצמנו ומבעד להררי פסק הדין אנחנו שומעים כתב הגנה חלוש של בן הזוג. וככה מאוד קשה להשתחרר מדפוסים ישנים ואנחנו כל הזמן מעוררים מוטיבציה שלילית להשתנות, כי כבר החלטנו. ברגע שהלב שלנו הפסיק להאמין בבן הזוג ובכח ההשתנות שלו, אנחנו כל הזמן משדרים לו מסר תת הכרתי מאוד חזק "אתה לעולם לא תשתנה" ותחשבו על ילד בכיתה א' שהמורה החליטה שזה ילד חלש בלימודים/חברתית, ואפילו שיש לה החלטה כזו בתוכה, זה מהדהד לילד ומשפיע על התוצאות שלו. אז על אחת כמה וכמה בתוך הזוגיות שלנו. אנחנו כל הזמן מהדהדים אחד לשני את התבניות שיש לנו במשבה וברגש. צריך ללמוד לצאת ממעגל הקסמים האכזרי הזה. וללמוד לחדש את התבניות, לשבור תבניות ישנות שכבר לא מועילות ולבנות עולם חדש בתוכנו.

ה. תקשורת 

זה הבסיס לכל תנועה של הזוגיות. בלי תקשורת יש אלימות. היכולת שלנו למתוח קו אדום, היכולת שלנו לתקשר את הקווים האדומים שלנו, היכולת שלנו להכיר במציאות ולעורר מציאות חדשה עוברת דרך תקשורת. ברגע שאין לנו תקשורת עם עצמנו אז אנחנו מגיעים למקום שיש תקשורת אלימה בזוגיות. יש דרך לצאת משם. זו דרך שצריך לעורר אותה, לחיות אותה, וצריכים להיות מצויידים באומץ. תקשורת מבקשת אומץ להיות יותר ויותר אנחנו, לצאת מהלכי הריצוי, מכל עבודה זרה שאנחנו מאדירים את בן הזוג, ויכולת לתקשר גבולות באומץ, להביא את הרגשות שלנו והפגיעות ולהנגיש את זה בזמנים הנכונים, התקשורת יכולה להפעיל כוחות עמוקים בתת מודע אצל בן הזוג, יכול לעורר אותנו למקומות חדשים שטרם ביקרנו בזוגיות שלנו ולהגדיר מחדש את מערכת היחסים ביננו. 

לסיכום, 

אלימות בזוגיות זה תמרור אזהרה שמשהו יסודי ועמוק צריך לעבור בירור. אנחנו כבר לא יכולים "לאנוס" את המציאות, אנחנו לא יכולים להיות בתפקיד הקורבן. אנחנו צריכים ללמוד כלים חדשים לבעיה ישנה. לפעמים האלימות כל כך מושרשת ששכחנו מי אנחנו. אנחנו מסתכלים במראה אבל זה כבר לא אנחנו, התרחקנו. הפחד השתלט, הכל הפך להיות שפה של פחד. אנחנו צריכים ללמוד כלים חדשים, לעורר בתוכנו את האריה, לקבל אומץ, להביא את זה למודעות שלנו, לעורר תקווה בנפש ככח מניע, ולהביא את עצמנו לשימוש בכלים חדשים של תקשורת. תקשורת זו אומנות של ממש וככל שאנחנו נוהגים להשתמש בה, שימוש נכון, זה מעורר מציאות חדשה, מציאות שאין בה אלימות, מציאות בה אנחנו טובים לעצמנו ולבן זוג ועובדים נכון מתוך גבולות בריאים. שנזכה להתעורר למציאות חדשה, בה אנחנו בונים זוגיות לב אל לב ומתעוררים להבנות חדשות על עצמנו, על בן הזוג ובכלל על העולם. 

רוצים לשנות זוגיות אלימה וללמוד כלים חדשים? 

אנחנו מזמינים אותך לקבוע איתנו פגישת ייעוץ קצרה וממוקדת בנושא טיפול בתקשורת זוגית וקבלת כלים מעשיים להתמודדות במצבי היומיום, ולהתחיל לראות שיפור משמעותי כבר מהפגישה הראשונה.