מחשבות קודחות בראש ואין מנוחה, מה עושים?

תוכן עניינים
"יש לי נשמה, כן כן…אבל זה לא משנה יותר מדי, לא כזה מעניין"

אתה מתכוון, לנשמה יש אותך, לא להפך. הגוף הוא רק הכלי של הנשמה.  משנה או לא, זה עניין של הסתכלות. במידה וזה לא מעניין אותך אתה מוזמן לא לשאול שאלות וזה גם ממש בסדר. אפשר לדבר או לא לדבר על כל מה שתרצה.

"אז איך להבין את מערכת  האלוהות הזו מקדמת אותי במשהו? יהיה לי יותר כסף? אקבל את הבריאות שלי חזרה? אני אקבל את הזוגיות שאני כל כך רוצה?"

השאלה צריכה להיות הפוכה, איך אתה יכול לקדם את המערכת? כל עוד אתה רוצה לקבל משהו מהמערכת אתה מגביל את ההתפתחות שלך. אבל כולם עוברים בתחנה הזו, זו תחנת מעבר מאתגרת.

מחשבות קודחות בראש ואין מנוחה, מה עושים?

"עייפת אותי, אז מה האינטרס שלי ללמוד עליה בכלל?"

שאלה מעולה. תתבונן במילה "כיסופים", עכשיו תתבונן, בלי להגיב מיד, רק להיות נוכח עם המילה, תרגיש איזה געגוע פנימי בלתי מוסבר שהוא עמוק כל כך, תשוקה שבוערת בך לדעת את המקור שלך. לא לנסות להבין מהשכל, מספרים וסיפורים של אחרים,  לדעת אותו מהלב, ישירות, מהשורש  של הנשמה שלך. האלוהות מתגלה שהכלי ריק, לא מהופנט לזהות של שלך, זה מצב של אפשור מלא. המערכת העצומה והאינסופית הזו מתגלה ממעמקי לבך והיא מאוד נדיבה ורוצה שתדע אותה ועוזרת לך, ממש כמו שאנחנו עכשיו נפגשים, היא מקדמת את הידע שלה דרך הסוכנים שלה עד שתהיה במצב של אפשור מלא.

"איך אפשר, אני תלוי בכל כך הרבה גורמים בחוץ, הכאבים באזור הכבד, החובות בבנק, החוסר באהבה, אתה יודע מה זה לישון לבד כל יום ואני בן 50?"

אתה רגיל להיות מחובר לזמן, מחובר ליומן, מחובר לעולם בחוץ, מה דעתך לעשו תרגיל קטן?

"כל דבר"

אז תנוח עכשיו, תרפה קצת מהסיפור שלך ובוא נתרגל נוכחות ביחד, תסתכל לי בעיניים, [ הידיים שלי על השולחן, הנשימות שלי עמוקות, הגוף מלא באנרגיה מהקודקוד מושך את כל העור שלי כלפי מעלה, וככל שאני מרפה האנרגיה מתפשטת לגב העליון ובמידה ואני מרפה עוד יותר אני מרגיש את זה בחלל הבטן, זה כל כך נעים שאפשר להיות בשקט של כל האפשרויות ממש כמו שלבן מכיל את הצבעים ככה גם השקט מכיל בתוכו את האינסוף ]. מה שיצרת עד עכשיו בחיים שלך שייך לעבר ואתה כל כך מזדהה עם זה שאתה מייצר עוד ממנו בעתיד. ככל שתתרגל להיות בשקט של כל האפשרויות אתה משאיר מקום ללא נודע להתרחש.

מחשבות קודחות בראש ואין מנוחה, מה עושים?

"אבל זה לא פרקטי בכלל, לא מרגיש שקט ולא נעליים, הכל רועש וגועש בפנים"

אתה יכול להיות נוכח בהר געש הפנימי, לתנועה שזה מעורר בך בפנים, ההר געש יכול להיות אפילו נעים.

"אתה לא מובן לי"

רק תעצום עיניים, מבלי להבין דבר, ותהיה נוכח למה שעולה בתוכך, כאילו אתה מסתכל עם העיניים הפנימיות לתוך הגוף שלך היכן שנמצא האזור הגועש. ורק תן לזה את ההסכמה שלך להרגיש באופן מלא את מה שעולה בך. החשיבה היא דחוסה יותר זה מרגיש כמו תיפוף שמתרחש בתוך הראש, הרגשות לעומת זאת יותר אווריריות ודומה יותר לניגון של כינור, כדי להתחבר למגינה אתה רק צריך להפנות את תשומת הלב פנימה. גם המחשבה וגם הרגש זה לא אתה באמת, זה רק מנגינה חולפת, וככל שאתה בהרפיה המנגינה יכולה להיות הרמונית יותר ומלטפת.

 "אמרתי תן לי משהו פרקטי, להסתכל פנימה, זו שפה שאני לא מכיר אני רק יודע רק שהעולם בחוץ והוא מאתגר ואני לא מצליח לראות כלום מעבר למחשבות שלי."

ומי אחראי על זה?

"ההורים שלי !!! הם גדלו בזמן המלחמה וגדלתי בבית עני ומריבות מהבוקר ועד הלילה, וגם שלחו אותי לאימוץ וגדלתי בלינה משותפת והאחים היו…."

חכה רגע, ומי אחראי כיצד לתפוס את כל האירועים האלה שהתרחשו לך בחיים, מי פירש אותם ?

"אני פירשתי, אבל זה היה המצב לא היה אפשר אחרת, הקושי, העוני, הכאב, העצב…"

המצב בחוץ הוא כמו סרט, אתה יכול לצחוק מהסרט אימה או ממש לפחד ממנו, הסרט בחוץ עובר דרך הפילטר המנטלי והפילטר הרגשי שלך ויש לך אפשרות לקחת אחריות מלאה על הפילטרים האלה, ללמוד את הנסתר מאחורי כל פילטר וללמוד לווסת אותם ככה שאתה תתחיל לעשות את התנועה מהתת מודע למודע, מהנפרדות לאחדות. העולם נמצא בתוכך.

מחשבות קודחות בראש ואין מנוחה, מה עושים?

זה נשמע ממש צי'זי: "העולם נמצא בתוכך" זה נשמע כמו מדבקה שאפשר לשים על רכב, נו באמת. אתה זה אתה ואני זה אני, אנחנו ממש לא מחוברים"

החיבור להכל הוא לא משהו שאפשר לתפוס ב5 החושים, זה בממלכה מחוץ לחושים שאתה מכיר.

"נשמע ממש כמו מדע בדיוני"

אתה כל כך מהופנט לחושים שלך, שהסיפור שלי אתה יכול להאמין ויכול שלא, זה לא באמת משנה, כי גם כך או כך זה לא מקדם אותך לשום מקום, זו חייבת להיות חוויה. תנסה להסביר לעיוור מלידה איך נראה צבע אדום? באמצעות מילים לעולם לא תוכל לגעת במהות של הצבע עצמו, אבל במידה ותדליק לעיוור את האור כמה שניות, פתאום הוא יבין את כל המהות של הצבע האדום.

לא יודע, הפכת להיות קצת מוזר עם תפיסות משוגעות, זה חשוב בכלל כל הדבר הזה?

להפוך את האינטלקט שלנו להכל בחיים זה השיגעון האמיתי. האינטלקט הוא רק גשר, ואנחנו הפכנו את הגשר הזה לבית שלנו, בונים את הארמונות והחלומות על הגשר. העניין שהגשר מתמוטט יום אחד ומה נשאר? הכל עפר ואפר, מה שרכשנו בצד השני של הגשר זו המהות האמיתית מאחורי המסכות. חשוב או לא, בקטנה סך הכל נצח. בפרקטיקה אתה לא חייב לעשות שום דבר, יש לך חופש בחירה מלא באיזו "מציאות" לחיות.

מחשבות קודחות בראש ואין מנוחה, מה עושים?

אין לך משהו יותר פרקטי? אני לא מרגיש כלום, חסום לגמרי, כאילו אני חי כל הזמן עם כפפות, לא נוגע בכלום ישירות.

יש הרבה מה לעשות, רק התחלת, תנשום עמוק, זה מסע, זה יכול לקרות בדקה אחת, חודש או שנה וזה גם יכול לקחת מסע של חיים שלמים. הקצב תלוי בדרגת הכיסופים שלך למקור, אז יש כמה דברים שאתה יכול לעשות:

  1. לפי אופי השאלות שלך, אפשר להרגיש שאתה "יודע", יודע שאתה חסום, יודע שאתה לא מרגיש, יודע שאתה כזה וכזה, ואולי דווקא שם אני מזמין אותך להטיל ספק, תתחבר 'ללא יודע' כי שם יש כל האפשרויות, היודע זה בחירת אפשרות אחת, הלא יודע מאפשר מרחב אינסופי של אפשרויות.
אז איך בכלל אפשר להיות בלא יודע, המחשבות כל הזמן קודחות לי בראש ואין לי מנוח?

להרפות מהתבניות ששמת, לגבי עצמך, לגבי "אחרים", לשאול שאלה פתוחה לדוג'  לגבי הבעיות ששיקפת אתה יכול לשאול "כיצד אני יכול ליהנות מהתהליך הזה?" ו\או "איך אני יכול להביא את המצב למקום מדויק יותר עבורי"

כאשר אתה נמצא בלופ רגשי ומחשבתי, תשאל על הנושא שאלה פתוחה, ואל תענה על השאלה, ותתמסר ללא יודע, תנסח שאלה וכמו תנוח לתוכה, מבלי הצורך להבין שום דבר, ממש כמו שהלב לא צריך את החשיבה שלנו, הלב לא מחכה להוראות הפעלה ממך, הוא עובד. במידה והוא היה תלוי במודע שלנו היינו בבעיה, היה מסתבך בלי סוף, כמה דפיקות בדקה, כמה אספקת דם, לא נעים לאפלות את הכבד אולי ניתן יותר לריאות היום, למזלנו אין ללב את כל ההתלבטויות האלה, זה נחסך מאתנו. אז מה כל הסיפור של להיות בשליטה כל הזמן על המציאות? על מי אנחנו עובדים? עד מתי נשקר לעצמנו….

  1. לתרגל 7\24 איפה לשים את תשומת הלב שלך. יש שני סוגים של תשומת לב, תשומת לב על האובייקט החיצוני ותשומת לב על הספייס, בינך לבין האובייקט, תתרגל את תשומת הלב השנייה. תסתכל על הספייס בינך לבין אותו אובייקט, תהפוך את הספייס למרכז תשומת הלב.
  2. נשימות עמוקות, שים את תשומת לב על הנשימה. אתה רגיל לשים את כל תשומת הלב על המחשבות אז הנשימה הופכת להיות שטוחה, ואתה מפנה את מרכז האנרגיה למחשבות ובמקום פשוט לאפשר למחשבה לחלוף היא נשארת מרוכזת ומביאה עוד מחשבות בעלות אופי דומה בלולאה מחשבתית שממשיכה וממשיכה להסתבך בתוך עצמה, תתרגל לשים את תשומת הלב על הנשימה ולהתמקד בה, זה פותח את החושים האינטואיטיביים.

אולי יעניין אותך לקרוא גם על הנושים הבאים:

  •  ניהול רגשות בתוך זוגיות.
  •  הדחקת רגשות