כן, יש בי צורך קיומי שיראו אותי. בהתחלה מאוד שפטתי אותו…אפילו בלימודי משחק בבית צבי שפטתי אותו!! שזאת המהות של שחקן, שיראו אותו..והשפיטה לא נותנת ללכת עד הסוף.
המוח אומר לי כל פעם מחדש שזאת גאווה, זה לא צנוע, זה מתלהב וזה ממש לא בסדר!
אז נכנסת עם ההרגשה הזאת פנימה..
רואה את הילדה הקטנה בתוכי שרק רוצה שיראו אותה. היא חדורת מטרה לרוץ ברחוב, לדפוק בדלתות של זרים ולהציג את עצמה! סתם ככה כדי שיראו אותה. טוב, אני נותנת לה..פתאום מתגלה לי שמחת חיים שאני מחפשת שנים בתוך עצמי!!! ההתלהבות הילדית הזאת שרוצה שאבא ואמא יראו ציור שציירתי.. רוצה לראות ילדים משחקים ושהם יראו אותי משחקת…רוצה לקחת את הבמה ולעשות מופע לכל המשפחה כי כיף לי לשיר ולרקוד ושיש קהל שנהנה ביחד איתי!
דרכה מגלה שהצורך שיראו אותי הוא לא חולשה והוא גם לא יומרה…הוא לחגוג את הערך שלי מעצם קיומי, לראות את האלוהות שיצרה אותי כמו שאני כדי שאביא את הערך המדוייק הזה לעולם. יש הרגשה שזה הכי אגו שאני רוצה שיראו אותי, אבל זה הכי שחרור מהאגו!
אני לא לוקחת בעלות על מי שאני ומסתירה את זה.. אני משחררת ומכירה בזה שהכל מחובר, מה שמאפשר זרימה טבעית המובילה לפריצה ולחגיגה.
וגם כאן המניע הוא כל הסיפור, כשאני מראה את עצמי בהשוואה לאחר או כדי להיות יותר טובה ולהרגיש יותר טובה, זאת יומרה ושאיבת אנרגיות מעצמי ומהסביבה.
כשאני חוגגת את היצירה האלוהית שאני במטרה להפיץ את הערך שלי בצורה הכי אותנטית ונקייה, אני מקיימת את השליחות הכי גבוהה שלי בלהביא ערך לעולם שאף אחד לא יכול להביא (גם אם זה מרגיש שכן לפעמים).
הצינור של כל אחד ואחת מאיתנו שונה וייחודי וגם אם כולנו נעשה את אותו הדבר בדיוק, זה יצא אחרת.
כשאני מאפשרת חשיפה אני אומרת בעצם- יש לי ערך!
והערך הוא לא משהו שאני רוכשת, הוא מה שאני- בדיוק ככה.
רובנו לא רואים את הערך שלנו כי הוא מי שאנחנו.. זה מובן מאליו בעולם שלנו ואנחנו מחפשים לתת את מה שאין לנו.
אבל אנחנו יכולים לתת רק את מה שיש לנו.
ואין זמן טוב יותר מהעכשיו 😄
יום נפלא 🦋