חיבור לרוח הגדולה

כמו כנפיים רכות שעוטפות בחמלה את ליבי,
הלב היקומי מזין את מהותי, בתוך ליבי מעיין נובע,
השמש עולה בבוקר, אני הולך יחף על חוף ים בהתרגשות אחרי הצל שלי ואיש לא רואה, אבל…
ליבי בוקע,
ליבי חופשי, 
ליבי שר,
ליבי עף,
הדרך הביתה כמו באגדות, הולך אחרי האבנים הצהובות, כל תנועה מורגשת, הכף רגל מונחת על כביש ישן, הנשימה עוברת דרך חלל עמוק בתוכי, כאילו אני נושם מכל הפתחים בגוף, אני והנשימה עושים אהבה בשקט. כל הדרך מלווים אותי לבבות, על שלטים, על הכביש, על קירות של בניינים, על עננים.
חוזר הביתה לתנומה אלוהית, כל רגע נראה קסום יותר מהשני,
כל נשימה מרגשת, הגב נוגע במזרון, עור הפנים נמתח כלפי מעלה, עוצם עיניים ומתמסר לצליל האינסופי של היקום.
הגוף ישן אבל ליבי ער, הרוח הגדולה עוטפת אותי מכף רגל ועד ראש, פחד הציף אותי, כי הרגשתי חסר אונים מול כל העוצמה הזו, הרפיתי לתוך החוסר אונים, לתוך הריק בתוכי. ומתוכי עלו כאבים של שנים שבהם הרגשתי בדידות עמוקה, פצעים פתוחים של ההיפרדות מהמקור. כאב על החוסר המשמעות שהרגשתי בעולם, על כל הבלבול, התהיות, הטוב והרע, הראוי לא ראוי. כמויות האנרגיה שהרגשתי בתוכי הלכו והתעצמו ככל שהרפיתי מהפחד, ההרגשה שיחד איתי עולם שלם מתעורר.
הרוח הגדולה ,לא מתערבת בבחירות,
נוכחות חומלת,
נוכחות אוהבת,
מתבוננת,
מאפשרת את כל הקשת של הבחירות, מותר לטעות, מותר ליפול, מותר לקום.
להאמין או לא להאמין, לא באמת מקדם אותך לשום מקום,
כי זה עדיין נשאר מאחורי הגדרות של המיינד.
רק החוויה, הידיעה בלב, חוצה את כל הגבולות, חוצה את כל הסיפורים